נו, מסתבר שהזמן רץ… ושוב התעלמתי מהבלוג חודשיים שלמים… (נראה לי שאפשר כבר להבין מה יהיה עתידו של הבלוג הזה…).
האמת היא שלא קרו הרבה יותר מדי דברים בזמן הזה, חוץ מאשר שגנבו לי את הטלפון – ההוא מהפוסט הקודם… אז מזל שכבר יש לי מצלמה 🙂
האמת היא שגם לא ממש יצא לי ליצור יותר מדי בתק’ הזאת. הכנתי מיני אלבום ליום המשפחה (שהיה די מזמן…) והנה הוא כאן:
התכנון המקורי היה לשים את הדפים בניילונים שישמרו עליהם, כמו שעשיתי במקרה הזה של האלבום שהכנתי באחת ההחלפות להילה (והתמונה באדיבותה):
מדובר בניילונים שגזרתי מתוך אלבום תמונות קטן, כמו שמקבלים בחנויות של פיתוח תמונות…
הבעיה היא שברוב חוכמתי שכחתי שלניילונים האלה יש מחיצה וכבר הכנתי דפים דו-צדדיים… אז האלבום הזה ישאר ללא ניילונים (וכמות הדפדופים שנעשתה בו כבר מתחילה לתת את אותותיה בדמותם של קילופים בפינות הדפים…), אבל אני אשתדל לזכור את זה לפעם הבאה.
אני לא מעלה כאן תמונות של הדפים עצמם, כי אין בהם למעשה שום דבר מיוחד…כל עמוד מוקדש לאחד מבני המשפחה, אבל אין שם עיצובים מיוחדים. השתמשתי בדפים מתוך אחד הסטאקים של בייסיק גריי (אני לא מצליחה כרגע להיזכר בשם שלו…), באותיות של קסם שימושי ובכל מיני שאריות שנותרו לי מהקיטים שקיבלנו בסופ”ש אצל נתנאלה (כמו למשל המדבקות של העץ ושל המילה family בעמוד הראשון של האלבום).
למרות שמדובר באלבום ממש פשוט מבחינה עיצובית – הוא גרר תגובות נלהבות ביותר מצד המשפחה ומצד כל מי שראה אותו (כלומר – כל האנשים בעבודה של אמא שלי… חחח…).
(ואגב- זה שהוא יחסית פשוט – זה לא אומר שלא לקח לי המון זמן להכין אותו…).
לפני 3 שבועות התחלתי בשעה טובה ללכת לקורס צילום למתחילים.
לא הספקתי להתקדם יותר מדי, כי היו לי בינתיים רק 2 פגישות עיוניות ואחת מעשית, אבל בינתיים אני מאד מרוצה.
חוץ מזה שאני כמובן רוצה ללמוד איך לצלם את העבודות שלי בצורה טובה (האלבום למעלה צולם כמובן הרבה לפני שהתחלתי את הקורס…), יש עוד מס’ דברים שאני רוצה להפיק מהקורס הזה:
קודם כל אולי אני אתחיל לשים לב יותר לכל מיני דברים קטנים ונסתרים מהעין, שבד”כ אני מתעלמת מהם. אני רואה כל מיני תמונות שאנשים מצלמים וחושבת לעצמי “איך הם שמו לב לזה???” – הרבה דוגמאות לזה אפשר לראות בבלוג של חגית, שאני פשוט מתה על הצילומים שלה!
דבר נוסף, שכתבתי עליו פעם לחגית באחת ההערות שרשמתי בבלוג שלה, זה שתמיד חשבתי שלא יהיה לי אומץ פשוט לשלוף מצלמה ולצלם מישהו ושאני לא אדע איך לגשת ולבקש ממנו אישור לצלם אותו. העניין הזה כנראה הרבה יותר פשוט ממה שחשבתי: בשיעור המעשי היחיד שהיה לי בינתיים שמתי לב לזה שברגע שאני מסתובבת עם המצלמה– אנשים ממש ניגשים אליי ולא אני צריכה להיות זאת שניגשת אליהם. מסתבר שיש אנשים שממש מחפשים את זה… (לי זה קצת מוזר, כי אני דווקא נמנית על אלה שבורחים מהמצלמות…). אגב, בשיעור הזה בכלל לא צילמנו אנשים…אבל בכל זאת המון אנשים ניגשו אליי ולא רק בזמן השיעור, אלא בדרך אליו וממנו…
ודבר אחרון – אני חושבת שהמצלמה מסוגלת לראות הרבה יותר ממה שאני מסוגלת ואני מאד סקרנית לגלות “עולם חדש” באמצעותה. קצת קשה לי להסביר את זה, אבל אני אנסה להדגים באמצעות 2 תמונות מאד פשוטות. עמדנו בשיעור מחוץ לגלריה מסויימת בנווה צדק. כשהסתכלתי פנימה לתוך הגלריה – מה שאני ראיתי זה חושך מוחלט. לא ראיתי מה שיש בפנים (טוב, רוב האנשים יראו חושך, אבל אולי הם גם יראו כמה פרטים שיש בפנים, רק שאני ממש ממש ממש לא רואה טוב… אז לא ראיתי שום דבר). אין לי תמונה שממחישה את מה שאני ראיתי, אבל כשעמדתי בחוץ וצילמתי את מה שיש בפנים – זה מה שיצא:
כמו שציינתי – אני בכלל לא ראיתי שום דבר ממה שרואים כאן, אלא רק חושך…
כמובן שממש התלהבתי לגלות שיש שם כדים, כסא, מדרגות וכו’, אבל כשהמדריך שלי ראה את זה – הוא אמר לי שהתמונה לא מספיק בהירה ושאני אנסה שוב. לא כ”כ הבנתי מה הוא רוצה כי מבחינתי זה היה שונה לגמרי ממה שאני ראיתי, אבל ניסיתי שוב וזה מה שיצא:
(ולמי שתוהה איך נוצר ההבדל הזה: זה פשוט ההבדל בנק’ ממנה מודדים את האור. אין כאן שום עניין של עריכה או שינוי של הגדרות מיוחדות).
בקיצור – אני יודעת שאני מתלהבת מעניין מאד פשוט, אבל אני ממש מחכה לראות מה עוד אני אגלה ואלמד.
וכמובן שישנה עוד דרך ארוכה עד שאדע לצלם כמו שצריך, אבל אני אופטימית 🙂
שיהיה חג שמח!
נגה.
Shine on... 